<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ס"ו</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ומסיק התם רב אשי כיון שמוטל עליו לקוברו [כמי שמתו שמונח לפניו דמי, לא אתי למעוטי הא אין מוטל עליו לקברו] כגון שנקבר תו ליכא אנינות, דהאמר בזבחים פ' טבול יום (ק' ב') דאפילו נקבר חשיב אונן כל אותו היום מיהו אומר ר"י דהתם איירי באכילת קדשים, אבל לענין אכילת בשר ושתיית יין ופטורא דמצות לא הוי אונן אלא עד שעת קבורה ותו לא, וכן עמא דבר.
ור' אבי העזרי הקשה דמשמע משום שהוא שבת איכא תשמיש המטה, דקאמר תשמיש המטה איכא בינייהו (ברכות י"ח א') הא בחול אסור, ובפרק קמא דכתובות (ד' ב') משמע דאונן שרי בתשמיש המטה דגרסינן התם שאני אבלות דהכא דאקילו ביה רבנן, ופריך מאי קילותא אילימא משום דקתני ובועל בעילת מצוה ופורש, התם משום דאכתי לא חל עליה אבילות כלל אי לר' אליעזר האמר התם (מו"ק כ"ז א') עד שיצא מפתח ביתו, אי לר' יהושע הא אמר עד שיסתם הגולל, כלומר דאכתי אונן הוא ולהכי שרי בתשמיש, ותירץ דלעולם אסור בתשמיש והתם הכי פירושא התם לאו קולא דאבלות היא אלא קולא דאנינות היא ואכתי מאי קילותא דאבלות דהכא.
